אופק - נסיעות ותיירות בע"מ נ' מחישם ואח'

החלטה

בפני בקשה של הנתבעת 2, הגב' קרן סיגל, לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ולחלופין להעברת הדיון אל בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

הנתבעת 2 טוענת כי התביעה כנגדה הוגשה אך ורק כדי להוות משקל נגד לתביעתה שלה, אשר הוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בין היתר לתשלום סכומים להם זכאית לטענתה הנתבעת 2 מעם התובעת עקב פיטוריה. הנתבעת 2 טוענת עוד כי התביעה מטרתה להלך אימים על הנתבעים והטענות הכלולות בה הינן אותן טענות ממש בהן עושה שימוש התובעת בכתבי הטענות שלה בבית הדין לעבודה.

הנתבעת 2 טוענת כי מהות הטענות הינה "גניבה ממעביד", הסגת גבול במטלטלין ו/או הפרת הסכם העבודה בין התובעת לנתבעים. משאלו טענות התובעת, טוענת הנתבעת 2 כי הסמכות העניינית לדון בתביעה הינה לבית הדין לעבודה.

הנתבעת 2 טוענת עוד, כי ממילא עתיד להתקיים דיון בטענותיהם של הנתבעים בפני בית הדין לעבודה ולפיכך אין מקום לפיצול הדיונים בשתי ערכאות, שעה שרצוי כי יתקיים דיון בפורום אחד. לטעמה של הנתבעת 2, עשוי הדבר למנוע הכרעות סותרות ובזבוז זמן שיפוטי יקר כמו גם בזבוז משאבים.

הנתבע 1 הצטרף לבקשתה של הנתבעת 2 ואף הפנה להחלטת כבוד הרשם זיתוני המצויה בתיק לפיה לכאורה אינטרס היעילות מחייב דיון בפני מותב אחד וערכאה אחת. עוד טען הנתבע 1 כי בתי הדין לעבודה נוהגים כדבר שבשגרה לדון בטענות מעביד למרמה וגניבה מצד עובדיו בצוותא עם תביעות השכר של העובדים לשעבר.

התובעת טענה כי לבית הדין לעבודה אין הסמכות לדון בתביעתה וכי הסמכות העניינית מסורה דווקא לערכאה זו. התובעת טענה כי היה ויועבר הדיון אל בית הדין לעבודה, הרי שקביעותיו תהינה, בהיותו חסר סמכות עניינית בטלות מעיקרן ולא תחייבנה את הצדדים.

התובעת טוענת כי הבקשה תכליתה לעכב את בירורה של התביעה לאשורה. מעבר לכך טוענת התובעת כי עילות התביעה הינן נזיקיות מובהקות אשר אינן בסמכותו של בית הדין לעבודה ואין היא נסמכת על עילות חוזיות או הפרת הסכם בין המעבידה לעובדיה. התובעת טוענת כי התביעה אף אינה נסובה על הסגת גבול במטלטלין ועצם היותם של הנתבעים עובדיה של התובעת, דבר אשר איפשר להם את המעילה הנטענת בכתב התביעה, אין בה די על מנת להקנות לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה.

התובעת טענה כי אכן אין זה מצב רצוי בו שתי ערכאות תידרשנה לסוגית המעילה, ברם נוכח הפסיקה החד משמעית בכל הנוגע לעילת התביעה והיעדר הסמכות העניינית לדון בתביעה במסגרת בית הדין לעבודה, אין באפשרות התובעת להסכים להעברת הדיון אל בית הדין לעבודה שכן החלטותיו בעניין זה יהיו כאמור, בטלות מעיקרן. התובעת טוענת כי ניתן על נקלה למנוע קביעות סותרות תוך עיכוב הדיון בפני בית הדין לעבודה על מנת שקביעותיו של בית משפט השלום תשמשנה ותחייבנה אף בהליך בפני בית הדין לעבודה.

אשר על כן, עתרה התובעת לדחיית הבקשה ולהותרת הדיון בפני בית משפט השלום.

דיון :

סמכויות בית הדין לעבודה מפורטות בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה , התשכ"ט 1969, הקובע באילו מקרים יש לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט יחודית. סעיף 24(א)(1) קובע כי המדובר בתביעות אשר בין עובד למעביד ומסייג "למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש)".

הפסיקה שנתה בעניין זה כי שיקולי מדיניות מחייבים העברת הדיון בכל העניינים הנוגעים ליחסי עובד מעביד וריכוזם במידת האפשר בידי בית הדין הבקיא ומצוי בתחום זה אף כי לא כל תביעה אשר בין עובד למעביד חייבת להתברר בבית הדין לעבודה.

נפסק עוד כי הסמכות העניינית היחודית של בית הדין לעבודה, נקבעת על פי מהות העילה, תוך בחינת הרכיב הדומיננטי אשר במחלוקת, זאת בהתחשב בצדדים לסכסוך ובחינת הסעד המתבקש במסגרת העילה.

ראה בע"א 2618/03 פי. או. אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ. ליפקונסקי פ"ד נט(3) 497 וכן בבר"ע (חיפה) 1663/07 קינן נ. פוקס ויזל בע"מ (ניתן ביום 2/5/07).

יש לבחון איפוא בחינה קפדנית את תוכנו של כתב התביעה אשר בפני ולהיווכח מהן העילות הנקובות בו ומאיזה מבין תחומי המשפט הן שאובות. התובעת טענה כי עילת תביעתה נזיקית והיא אף ציינה בסיפא לתביעתה (ראה סעיף 21 לתביעה) כי עילת התביעה הינה המעילה אשר ביצעו, לטענתה, הנתבעים בכספיה. לטענת התובעת, מעשיהם אלו של הנתבעים מהווים עבירה פלילית של גניבה ממעביד וכן מהווים עוולה נזיקית של שליחת יד והטעיה. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים עשו עושר ולא במשפט.

יצויין ויודגש כי אכן וכפי שכבר צויין בטענות הנתבע 1, דנים לעיתים בתי הדין לעבודה בטענות מעילה המועלות בידי מעבידים במסגרת תביעות שכר, אך כל זאת כאשר אין מועלית טענת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. כאשר מועלית טענה של סמכות עניינית ובית הדין לעבודה נדרש לה, נקבע בפסיקה כי הסמכות העניינית נקבעת לפי בחינת הרכיב הדומננטי של התביעה וככל שהוא לקוח מתחום הנזיקין, הרי שאין סמכות עניינית לבית הדין לעבודה.

ראה למשל בע"ע (ארצי) 259/05 א.מ. חטיפי העמק בע"מ נ. עפיף בן סלים חוטבא (ניתן ביום 26/4/06).

במקרה שבפני, אכן כתב התביעה מפרט פרט היטב כיצד לכאורה, שלחו הנתבעים ידם בכספיה של התובעת תוך הטעיתה, כנטען בידי התובעת. עילת התביעה הינה איפוא עילה נזיקית במהותה ומשכך אין סמכות לבית הדין לעבודה.

התובענה אינה נכנסת לגידרה של עוולת הסגת הגבול במטלטלין, כנטען בידי הנתבעת 2, באשר לא מצאתי בכתב התביעה טענה לפיה מתמלאים יסודות העוולה הנקובה בסעיף 31 לפקודת הנזיקין.